דף הבית >> סוכרת
 

על פי איגוד הסוכרת העולמי –
 "כל 7 שניות מת אדם מסיבוכי הסוכרת"

הגדרת הסוכרת (ציטוט מויקיפדיה):
"... סֻכֶּרֶת היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם ובשתן. בלטינית - Diabetes mellitus
ומשמעותו: "שתן מתוק". ארגון הבריאות העולמי מכיר בשלוש צורות עיקריות של סוכרת: סוכרת מסוג 1 ("סוכרת נעורים"), סוכרת מסוג 2, וסוכרת בהיריון‏ שיש להן תסמינים והשלכות דומות, אבל הן בעלות סיבות שונות והתפלגויות שונות באוכלוסייה. כל צורות הסוכרת נגרמות בגלל בעיה כלשהי בייצור אינסולין או בקליטתו: מצב שבו תאי בטא בלבלב אינם מסוגלים לייצר כמות מספקת של אינסולין כדי למנוע היפרגליקמיה (סוג 1), או, במצב בו מיוצר אינסולין ברמה גבוהה מהדרוש לצד התנגדות לקליטתו בתאים‏..."

רקע היסטורי תיאורטי (נכתב בהשראת ספרו של יובל נח הררי – קיצור תולדות האנושות):
מבחינה היסטורית התקופה בה התפתח האדם הנבון (הומו סאפיינס) מהווה רק פסיק קטן ביחס לעשרות אלפי השנים בהם אבות אבותינו היו ציידים ולקטים. אפשר להכליל ולקבוע שהמאפיין את תקופת הליקוט והצייד היה הגיוון התזונתי וכמובן המזון שלא היה מעובד, לא כולל הבישול כמובן שהופיע בשלבים מאוחרים יותר. הצייד הלקט היה יוצא למסעותיו פעם במספר ימים כשאזל המזון, ללא תכנית מוסדרת ועקבית אלא בעיקר שוטט עד אשר גילה מזון מתאים, בדרך כלל פירות וירקות שהצליח ללקט או לקטוף, גרגרים ומיני ירק שקטף. מדי פעם גיוון בבשר חיה קטנה שהצליח ללכוד, בדרך כלל על ידי מרדף או טקטיקות אחרות.

נכון שהיה צורך במאמץ פיזי כדי ללקט את המזון או ללכוד את אותה החיה המזדמנת, אך למעשה לא סבלו הציידים הלקטים מרעב. הם צרכו סוגים שונים של מזונות שמצאו בשיטוטיהם, בעונות שונות של השנה, וכך קיבלו מגוון רחב של ויטמינים, מינרלים, וחומרים מזינים אחרים. הניידות הפיזית ומגוון מיני המזון בעצם הגנו על הלקטים ציידים בפני רעב ומפני מחלות כרוניות.

על פי המחקרים והגישות המתארות את עולמו של הצייד-לקט ניתן לראות שההזדמנות היחידה לצרוך מזון מתוק היה כאשר הלקט מצא עץ עם פירות בשלים ואז הוא ניצל את ההזדמנות קצרת המועד וצרך את המזון המתוק כמקור אנרגיה זמין, הקל לעיכול וקל יחסית להשגה. אכן הצעד הנכון מבחינת הלקטים היה לצרוך מפירות אלו באופן מידי והרבה ככל שניתן. זאת עקב התחרות על המזון הזה מצד פרטים אנושיים אחרים או מצד חיות היער או שפשוט הפירות נרקבו מהר מדי או שנגמרו ביום שלמחרת. עובדות אלו הפכו את המזון בכלל והמזון המתוק ליקר המציאות. על מנת למצוא מזון דומה נוסף היה על הלקטים לכתת רגליים עד להזדמנות הבאה.

דפוסי אכילה אלו הוטבעו במוחנו במשך עשרות אלפי שנים עד למהפכה החקלאית, שבה החלו להתיישב קבוצות חקלאיות במקום אחד, התמקדו במספר גידולים מועט וקבוע שהקטין את הגיוון במזון הנצרך, בדרך כלל התמקדו בעיקר בחיטה או תפוח אדמה או אורז. מוצרים אלו לא הכילו את כל מגוון הוויטמינים ויסודות תזונתיים מהם נהנו הלקטים ובדרך כלל התבססו יותר על פחמימות למיניהן. זו אחת הסיבות שהמהפכה החקלאית חשפה את החברות האלו למחלות חדשות וכל פגיעה במקור המזון היחידני שלהם גרמה לאסונות בקנה מידה גדול.

ובמעבר חד לימינו אנו, על פי הגישה המתוארת במחקרים רבים, עד היום עדיין נשאר במוחנו אותו הצורך לצרוך דבר מתוק כמקור זמין וקל לאנרגיה. ההבדל המהותי הוא בעיקר בזמינות ובמאמץ הדרוש להשגת המזון. בימינו, בכל פעם שאנחנו נתקלים במזון מתוק בימינו (בסופרמרקט, במסעדה, על המדף בבית...), אנחנו מתוגמלים על צריכתו בתחושת סיפוק מידית אך הבעיה היא בכמות שנצרוך ובאיכות המזון שנצרוך. מוחנו עדיין נשאר עם אותה תכנית עתיקה של הצייד לקט, כשפוגשים מזון מתוק, אכול ככל יכולתך (דיאטת סי פוד...), כי מחר לא יהיה...

אבל כמובן שבמציאות של היום תמיד יהיה עוד ועוד מזון מתוק ואנחנו נמשיך לאכול אותו עוד ועוד. נוסיף על כך גם את הזמינות והקלות של השגת המזון, במודע או שלא, בדרך כלל ללא כל מאמץ גופני משמעותי להשגת המזון או אפילו הכנתו.

אם נצרף לתיאוריה זו מסקנות של מחקרים עכשוויים שטוענים במפורש שהסוכר גורם להתמכרות בדומה לחומרים ממכרים אחרים אז קל יותר להבין על רגל אחת, כמובן באופן שטחי לחלוטין, כיצד הפכנו בעולם המודרני המערבי לאוכלוסייה הסובלת מעודף משקל, סוכרת וכל המחלות המטאבוליות הנלוות, זאת באחוזים הולכים וגדלים עד להגדרת הסוכרת כמגיפה של העולם המערבי.

אם נתמקד באזורנו, אין אנו שונים משאר העולם. על פי נתוני משרד הבריאות בישראל כ 500,000 מוגדרים כחולי סוכרת ועוד מספר מאות אלפים המוגדרים כטרום סוכרתיים, כלומר בעלי נתונים רפואיים ומטאבוליים שעלולים להידרדר די מהר להגדרתם כחולי סוכרת סוג 2 מלאים. הבעיה שחלק מהחולים הטרומיים אינם מודעים כלל לסכנה ולמחלתם.

פרסומים מדעיים 2015

פרסום ממפגש האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA) 2015:

בני זוג של חולים חדשים בסוכרת סוג 2 עלולים גם ללקות בסוכרת סוג 2 בסבירות גבוהה יותר מאשר באוכלוסיה הרגילה. כך טוען חוקר אמריקאי בכנס של האגודה האמריקאית לסוכרת. גם אם אין להם נתונים מקדימים מבחינה גנטית כנראה יש נתונים סביבתיים ואורח חיים משותף שעלול "לגרור" גם את בני הזוג "הבריאים". דבר זה עשוי להיות בעל משמעות רבה כסמן אזהרה להגברת המודעות לשינוי אורח חיים נכון ותזונה נבונה, כטיפול ל 2 הגורמים הנפוצים ביותר להתפשטות מגפת הסוכרת באמריקה.

In Sickness and in Health: Spouses Have Double Diabetes Risk

Spouses or live-in partners of people newly diagnosed with diabetes are twice as likely to develop diabetes themselves, compared with people in the general population, in the year following the initial diagnosis of their loved one, hint new data from a large Kaiser Permanente study. The findings are "quite striking," said study presenter Mohammed K Ali, MBChB, from Emory University, Atlanta, Georgia. "Not only are they provocative, but the implications are huge. It might be important to think about talking to the spouses or partners [of newly diagnosed patients] about their own risks. Even if you are not genetically related, if you are a residing spouse or domestic partner, just that shared environment is associated with an increased risk, that's what we saw

 

דיווח של רופא בכנס האגודה האמריקאית לסוכרת על מעקב של חמש שנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם עודף משקל שיישמו תוכנית שינוי אורח חיים מניעתי. לאחר 12 שבועות של השתתפות בתוכנית ושמירה למשך שנה על עקרונותיה, התוצאה הייתה ירידה משמעותית במשקל תוך כדי שמירה על מסת השרירים ושיפור ניכר בגורמי סיכון המהותיים של כלי הדם של חולים אלו. מסתבר שאותו שינוי מהותי באורח החיים, שנשמר למשך שנה לפחות, השפיע חיובית לתקופה מתמשכת של 5 שנים שבהן נמשך המעקב המדווח.

Weight Drops, Muscle Mass Stays: 5-Year 'Why WAIT' Success

Significant weight loss was achieved and maintained for up to 5 years in a real-world study of obese patients with type 2 diabetes who took part in a 12-week, intensive lifestyle intervention program, which emphasizes the preservation of muscle mass. The 53% of participants who lost at least 7% of their weight (about 23 pounds) with the program and kept it off for a year maintained this weight loss long term and saw improvements in certain cardiovascular risk factors in the 5-year follow-up. Osama Hamdy, MD, PhD, from the Joslin Diabetes Center, Boston, Massachusetts, reported the findings from the Weight Achievement and Intensive Treatment (Why WAIT) program here. The study was awarded the Michaela Modan Memorial Award for its major contribution to the understanding of type 2 diabetes.

 
היות ובסוויטאנגו אין פחמימות זמינות ואין בו כל סוכר
הוא אינו מתאים למצב של היפוגליקמיה - נפילת סוכר!
 *ע"פ פרסומים מחקריים ב FDA ורשויות נוספות בעולם (ראו בעמוד "מרכיבים")


ליצירת קשר - 1-700-550-454
Facebook